זאהי נח'לה ובניו בע"מ נ' לורי וליאל בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סכום של 3,063 ₪.

לאור הסכום הנמוך טוב עשו הצדדים שהסכימו לסיים את התיק במסגרת דיון סופי בישיבת ק.מ. מיום 17.12.09, במהלכה שמע ביהמ"ש את שני בעלי הדין המצהירים וכן עדה נוספת לתמיכה בעדות התובעת.

לאור סיום התיק בדרך האמור ניתן בזה פטור ו/או הוראה על החזר מחצית שנייה של אגרת בימ"ש, אם שולמה ע"י התובעת, תוך 30 יום.

התביעה פשוטה. אין מחלוקת, כי התובעת סיפקה לנתבעת ציוד. הציוד היה בעלות של 6,200 ₪. המחלוקת היא ביחס להפרש הכספי שבין עלות הסחורה שסופקה ובין התשלום שלטענת מנהל התובעת התקבל בפועל.

התמונה שהובררה בביהמ"ש היתה כזו – סופקה סחורה והנתבעת שילמה את עלותה באמצעות שיק של צד ג' (בעל חנות או קיוסק לממכר בורקס, שהינו לקוח של הנתבעת) כאשר על השיק חתמה גם החברה הנתבעת. השיק הזה הוא שיק שחזר. לא מדובר בשיק שחזר של הנתבעת אלא בשיק שחזר של אותו צד ג'.

אין מחלוקת, כי לאחר שהשיק חזר באו הצדדים בדברים ביניהם ובסופו של יום התנהלה פגישה במשרדי הנתבעת, בין מנהל התובעת ובין מנהל הנתבעת.

מאותו רגע ואילך ישנה מחלוקת בין הצדדים.

לטענת מנהל התובעת – הוא קיבל סך של 2,000 ₪ במזומן, כעולה מתוך כרטסת הנה"ח שלו שהציג וכן שיק נוסף ע"ס 1,200 ₪ של הנתבעת עצמה. המשמעות היא – נותר פער של 3,000 ₪ שהוא למעשה הסכום הנתבע בתביעה הכספית.

לטענת מנהל הנתבעת לעומת זאת - לא ניתן סכום של 2,000 ₪ במזומן, כי אם סכום של 5,000 ₪ ובתוספת 1,200 ₪ שיק שניתן מהנתבעת, נסגר למעשה החוב הכספי והדבר היה צריך להתעדכן ברישומי התובעת, דבר שבפועל לא נעשה על ידה, ורשומות כרטסת שהם בשליטת התובעים אינם משקפים את המצב האמיתי הלכה למעשה.

מה יותר פשוט היה להציג בפני ביהמ"ש קבלות על קבלת סכום כזה או אחר במזומן? ואולם, איש מהצדדים לא הציג קבלה שכזו. מדובר בתביעה פשוטה בסדר דין מהיר ואילו רצה מנהל התובעת, שלטענתו מחזיק בקבלה כזו, לצרף אותה לכתבי הטענות, חזקה שהיה עושה כן כאשר הגיש את התביעה.

נשאלת השאלה מדוע אם לא הושלם כל החוב כגירסת הנתבעת, מדוע התובעת החזירה את השיק ע"ס 6,200 ₪ לידיו של מנהל הנתבעת? הרי מדובר למעשה בשיק שיש עליו חתימות, גם של צד ג' (הבורקס) וגם של הנתבעת עצמה, ומדובר בשני עסקים שהם עסקים פעילים שניתן היה לגבות מהם עפ"י השיק את מלוא התמורה הכספית.

לטענת מנהל התובעת, הדבר נעשה לאור יחסי האמון בין הצדדים ולאור דרישת מנהל הנתבעת. עמדה זו לא עלתה בקנה אחד כלל עם המדיניות המותוות על ידי התובעת עצמה, כפי שציינה העדה מטעמה של התובעת המשמשת כאחראית על גבייה ושיקים חוזרים, אשר ציינה במפורש בפתח עדותה כי "לא ניתנים שיקים בחזרה ללא חתימה."

זאת ועוד, הוברר בניגוד לטענת מנהל התובעת, כי ההתקשרות בין הצדדים אינה התקשרות רבת שנים. אמנם, הכרטסת מלמדת על קשר עסקי מסויים שנמשך פרק זמן, אך זאת בהיקפים לא גדולים וגם לא לאורך תקופת זמן ארוכה. הטענה, כי השיק הוחזר על בסיס אמון בין הצדדים אינה עולה בקנה אחד גם עם ההתרשמות שלי מאישיותו ודרך התנהגותו והתנהלותו של מנהל התובעת וגם אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שמדובר בשני עסקים הפועלים אחד מול השני לאורך תקופה קצרה יחסית ובהיקפים עיסקיים שאינם גבוהים. על כן, גירסת מנהל הנתבעת עדיפה בהקשר זה על פני גירסת מנהל התובעת.

נשאלת שאלה נוספת – מדוע השיק שניתן ע"י הנתבעת עצמה הינו בסך של 1,200 ₪ בלבד. מדוע לא סכום גבוה יותר? מנהל הנתבעת הסביר שמאחר ושיק של קליינט שלו חזר הוא הגיע להסכמה עם אותו קליינט, כי את ה- 5,000 ₪ הוא יקבל ממנו במזומן ויעביר אותו למנהל התובעת, כפי שאכן עשה, וכי את ההשתתפות העצמית, שכן מדובר היה בקליינט שרכבו נפגע ותוקן אצל הנתבעת, תספוג הנתבעת עצמה. ודוק, ההשתתפות העצמית היא בדיוק 1,200 ₪ וזו הסיבה שניתן שיק ע"ס 1,200 ₪. הסבר זה נראה סביר והגיוני הרבה יותר מהסברו של מנהל התובעת, כי זהו הסכום שהיה באותו רגע ברשותו של מנהל הנתבעת בלבד ולכן הסכים לקבל אותו כחלק מן התמורה, כאשר חלקה האחר ניתן במזומן על פי גירסתו.

מכל המקובץ דלעיל עולה, כי גירסתו של מנהל הנתבעת סבירה ואמינה הרבה יותר מגירסתו של מנהל התובעת ואשר על כן, דין התביעה להידחות.

אציין בנוסף כי לא מצאתי ממש בטענות התובעת ביחס לאי רישום בספרים ע"י הנתבעת בהקשר קבלת סכום כזה או אחר במזומן כחלק מן התמורה הכספית.

שקלתי בנושא הוצאות משפט. אין מחלוקת, כי הסחורה סופקה. היה על התובע להרים את הנטל, כי לא קיבל את מלוא התמורה ובעניין זה לא קבלתי את עמדת התובעת לגבי היפוך נטל הראייה. התובעת לא עמדה בנטל הזה וגירסתה של מנהל הנתבעת נשמעה סבירה יותר. אני סבור, כי בשים לב להערות אלה, יש לדחות את התביעה תוך חיוב בהוצאות משפט מינימאליות של 700 ₪ + מע"מ כשכ"ט עו"ד מינימאלי בתביעה שכזו. יש לציין, כי אילו היו נשמעים עדים נוספים, או לחילופין היה נשמע התיק בדרך הרגילה על דרך של שמיעת הראיות ובתוכם שמיעת עדותו של בעל הבורקס, ייתכן והתוצאה היתה מגיעה לחיובים כספיים גבוהים יותר.

סוף דבר – התביעה נדחית.

את ההוצאות תשלם התובעת לנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.